סימני דיכאון אצל מתבגרים

כשמתבגר מפסיק להישמע כמו עצמו

רוב ההורים מרגישים את זה עוד לפני שהם יודעים לקרוא לזה בשם. סימני דיכאון אצל מתבגרים כמעט אף פעם לא מגיעים כהודעה ברורה. הם מגיעים כדלת שנסגרת כל ערב קצת יותר מוקדם, כצלחת שנדחפת הצידה, כמשיכת כתפיים במקום שבו פעם היה סיפור. גיל ההתבגרות רועש ממילא משינויים, ולכן החלק הקשה הוא להבחין בין מזג האוויר הרגיל של הגיל הזה לבין משהו כבד יותר שהתיישב ונשאר.

אם הגעת לכאן כי מישהו שאת או אתה אוהבים נאלם, אתם לא מגזימים. לשים לב מוקדם הוא אחד הדברים העדינים ביותר שאפשר לעשות. הדף הזה נועד לעזור להבין איך נראה דיכאון בגיל חמש עשרה, למה הוא מתחבא לרוב מאחורי עצבנות ולא מאחורי דמעות, ואיך יכול להיראות צעד ראשון רך.

איך נראה דיכאון בגיל ההתבגרות

דיכאון אצל מתבגרים אינו סתם גרסה עמוקה יותר של מצב רוח רע. זהו שינוי מתמשך במצב הרוח, באנרגיה, בחשיבה ובתחושת הערך העצמי, שנמדד בשבועות ולא בימים, ונראה בכל מקום: בבית, בבית הספר, בין חברים, לבד בלילה.

התמונה שונה מזו של מבוגרים בנקודה אחת חשובה. מבוגרים מדברים לרוב על עצב. מתבגרים מדברים יותר על שעמום, על כעס, או על כלום. נער שנוזף בכולם וטורק דלתות עשוי לשאת את אותו משקל כמו זה שבוכה. שניהם ראויים לאותה תשומת לב.

גם הגוף מדבר. השינה מתהפכת, התיאבון נע לשני הכיוונים, כאבי ראש ובטן מופיעים בלי סיבה ברורה. מתבגרים רבים מגיעים לרופא בגלל תלונה גופנית הרבה לפני שמישהו אומר בקול את המילה דיכאון.

סימנים שכדאי לשים לב אליהם

אף פריט ברשימה הזו לא אומר הרבה בפני עצמו. מה שחשוב הוא ההצטברות, וכמה זמן זה כבר נמשך. שבועיים הם הסימן שאנשי מקצוע נוהגים להשתמש בו.

• עצבנות שהחליפה את העצב: פתיל קצר, אירוניה עם להב, כעס שמגיע מהר יותר ונשאר זמן רב יותר מבעבר.
• התרחקות מאנשים שהוא עצמו בחר: קבוצות מושתקות, הזמנות שנדחות, חבר קרוב שהפסיק בשקט לבוא.
• אובדן עניין במה שהיה חשוב: ספורט שננטש באמצע העונה, גיטרה בפינה, המשחק שעליו סיפר בארוחת ערב.
• שינה שזזה ממקומה: ער עד שלוש, ישן עד הצהריים בסופי שבוע, או עייף לא משנה כמה שעות ישן.
• שינויים בתיאבון ובמשקל: ארוחות שנפסחות, או נשנוש מתמיד, עם הבדל שנראה תוך חודש או שניים.
• ירידה בלימודים: ציונים שיורדים, מטלות שלא נגמרות, מורה שמזכיר שהוא נראה לא נוכח.
• מילים קשות על עצמו: קורא לעצמו טיפש, חסר תועלת או נטל, לפעמים כבדיחה שנוחתת שטוח מדי.
• תלונות גופניות בלי סיבה ברורה: כאבי ראש או בטן חוזרים, או עייפות שהבדיקות לא מסבירות.
• קושי להתרכז ולהחליט: קורא את אותה פסקה ארבע פעמים, לא מצליח לבחור בין שתי אפשרויות פשוטות.
• דיבור על לא להיות כאן: כל הערה על להיעלם, לא להתעורר, או שהכול היה קל יותר בלעדיו.

הפריט האחרון אינו כזה שממתינים איתו. אם מתבגר מדבר על לשים קץ לחייו, או אם עולה בכם חשש שהוא עלול, פנו עוד היום לקו סיוע או לשירותי החירום. בישראל ער"ן זמינה בטלפון 1201, בכל שעה. שאלה ישירה אינה שותלת את הרעיון. לרוב היא מביאה הקלה.

למה זה חשוב יותר משנדמה

גיל ההתבגרות הוא הזמן שבו נבנית הזהות. מי שמבלה שנה בהאמנה שהוא עצלן, לא אהוב או שבור מבפנים, לא משיל את זה ביום הסיום. הסיפור מתקשה ונישא הלאה.

יש גם מחיר מעשי. דיכאון אוכל ריכוז ומוטיבציה, הלימודים נפגעים, והציונים שיורדים הופכים לראיה טרייה לכך שהוא נכשל. חברויות מתדלדלות בדיוק בשנים שבהן חברות מלמדת הכי הרבה. יש מתבגרים שמוצאים הקלה בחומרים, במסך עד עלות השחר או בסיכון, כי הקהות נסבלת יותר מהחלופה.

המעודד הוא שהמוח המתבגר עדיין מתעצב, וזה חותך לשני הכיוונים. אותה גמישות שמאפשרת לשנה קשה לשקוע עמוק היא זו שגורמת לתמיכה לעבוד, ומהר יותר משמצפים. בגיל הזה דיכאון מגיב היטב לכך שנותנים לו שם ומטפלים בו.

כדאי לדעת שדפוסים אחרים עשויים להיראות דומים או ללכת לצידו. דאגה מתמשכת יכולה ללבוש את אותן פנים, ושווה להכיר דפוסי חרדה. קושי להתחיל משימות ולשמור על ריכוז עשוי להצביע על דפוסי קשב יותר מאשר על מצב רוח.

נקודת התחלה עדינה

אם הרשימה למעלה תיארה מישהו שאתם מכירים, או תיארה אתכם, שאלון סינון קצר ומובנה יכול להפוך דאגה מעורפלת למשהו שאפשר לומר במילים. זה כל מה שסינון עושה: שאלות שנשאלו בזהירות, תשובות כנות, וצורה שמתקבלת לדאגה שלכם.

ה-Free Depression Quiz של Peachy לוקח כמה דקות. הוא אינו מאבחן דבר, ושום כלי מקוון אינו יכול לאבחן. מה שהוא כן יכול הוא להראות אם מה שאתם רואים מתיישב עם דפוסים ששווה להביא לרופא, ליועצת בבית הספר או למטפל. אם אתם הורים, מלאו אותו מתוך מחשבה על הילד שלכם, ואז, אם הרגע מתאים, שבו והביטו בו יחד. אם אתם המתבגר עצמו, התוצאה שייכת רק לכם.

כך או כך, התוצאה היא תחילתה של שיחה, לא פסק דין.